כלל חברה לביטוח בע"מ נ' קמור אירופה בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה של המנהל המיוחד לחברת קמור אירופה בע"מ (בכינוס) (להלן: "החברה"), לאשר את מכירת נכסי החברה לחברת MURO INTERNATIONAL B.V. (להלן: "החברה הקונה") תמורת סך של 28,800,000 ש"ח ועוד 1 יורו. הבקשה הוגשה בהסכמת הנושה המובטחת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת כלל").

החברה, באמצעות חברות בנות ובצירוף שותפים, היא הבעלים של 14 נכסי מקרקעין במערב אירופה.

בעלי מניותיה של החברה הם חברת קמור בע"מ (בפירוק זמני) וחברת ל.מ. אירופה בע"מ (להלן: "ל.מ. אירופה"). בעל השליטה בל.מ. אירופה הוא מיכאל טלמור (להלן: "טלמור").

החברה הקונה הינה חברה הקשורה לטלמור.

המנהל המיוחד מונה לתפקידו ביום 19.5.2013 במסגרת אכיפת שעבודים של חברת כלל על מניותיה של החברה ועל נכסיה. חברת כלל נושה בחברה בסכום של 28,315,171 ש"ח.

על פי הנטען בבקשה, המנהל המיוחד פעל באופן נמרץ על מנת לאתר ולמפות את נכסי החברה ולשם כך אסף מידע מגורמים שונים. בירור זה העלה כי נכסי החברה נרכשו באמצעות הלוואות בעלים וכן בדרך של קבלת הלוואות מבנקים שונים. הנכסים משועבדים לתאגידים שמימנו את רכישתם. לדברי המנהל המיוחד, קיימת חשיבות מכרעת לאישור עסקת המכר כבר עתה לנוכח החשש לאובדן זכויות בנכס מהותי השייך לאחת החברות המוחזקות- אורלי לוקס- בשל אי פרעון ההלוואה שלהבטחתה שועבד הנכס.

המנהל המיוחד מציין כי למרות המאמצים שנקט, בפועל הוגשה הצעה אחת ויחידה לרכישת נכסי החברה, היא ההצעה של החברה הקונה. אין חולק כי הסכום המוצע על ידה, אם המכירה תאושר, יסלק במלואו את החוב המובטח של חברת כלל, וכן את הוצאות הכינוס, אך לא מעבר לכך.

מפרקיה הזמניים של קמור בע"מ (להלן: "המפרקים") הודיעו על התנגדותם לבקשה, מחמת מספר טעמים. הטעם הראשון הוא שלא הוצגה שמאות כלשהי באשר לשווי הנכסים הנמכרים, למרות שמדובר ב- 14 נכסי מקרקעין; הטעם השני הוא שלדידם של המפרקים, שווי הנכסים גבוה משמעותית מהסכום המוצע במסגרת העסקה, ולמעשה, לאחר הפחתת חובות שונים של החברות המהוות חלק מן הממכר, מדובר בשווי של 82,000,000 ₪ או 56,000,000 ₪ (ההפרש בין שתי החלופות נעוץ בשאלה מהו גובה החוב כלפי חברת פרנקפורט גואט). לדידם, טלמור, באמצעות החברה הקונה, מבקש לרכוש את נכסיה של החברה בנזיד עדשים, תוך פגיעה בנושיה ובבעלי מניותיה; הטעם השלישי הוא שלא בוצעו על ידי המנהל המיוחד מהלכים אשר היו מאפשרים קבלת הצעות נוספות שכן טלמור הכשיל בפועל קבלת הצעות כאלה; הטעם הרביעי הוא שבמסגרת העסקה מבוקש לבצע פעולות העולות כדי הברחת נכסים והעדפת נושים, קרי, העברת כספים מחברת בת בשם צ'יטל פרופרטיס אל בעלי מניותיה, בטרם ישולמו החובות לנושיה האחרים; הטעם החמישי הוא שהעסקה מקנה לחברה הקונה זכות חזרה אל החברה ואל קמור בע"מ, מכוח המחאת זכות מאת חברת כלל, למרות פרעון מלוא החוב כלפי חברת כלל.

הבקשה נקבעה לדיון באולם בלוח זמנים מזורז, לבקשתו של המנהל המיוחד.

לקראת הדיון הוגשה תגובה של המנהל המיוחד לטענותיהם של המפרקים, וכן הוגשה תגובה של ל.מ. אירופה.

גם המנהל המיוחד וגם ל.מ. אירופה חולקים מכל וכל על טענותיהם של המפרקים. לדידם, גם אם יאומצו נתוני שווי נכסי החברה, הנקובים בתגובת המפרקים, עדיין יש לבצע הפחתות של סכומי כסף משמעותיים כדי לחלץ את השווי האמיתי של נכסי החברה. כך למשל, יש להפחית סך של 4,531,000 אירו בגין הנכס המכונה BMW , סך של 2,662,000 אירו בגין הנכס המכונה DFK וסך של 1,088,000 אירו בגין הנכס של אורלי לוקס. מכאן שהשווי של נכסי החברה הינו 12,503,000 אירו בלבד ולא 20,784,000 אירו כטענת המפרקים. מסכום זה יש לקזז התחייבויות בסכום כולל של 12,133,000 אירו כדלקמן: חוב של חברת צ'יטל אינבסטמנט בסך של 3,082,000 אירו כלפי חברת טראוורס, וכן חובות של חברת צ'יטל פרופרטיס בסך של 7,238,000 אירו לחברת פרנקפורט גואט, בסך של 780,000 אירו ועוד 813,000 אירו לחברת פננגה ובסך של 220,000 אירו בגין ריבית. מכאן ששווי נכסי החברה הינו 370,000 אירו בלבד.

המנהל המיוחד מוסיף וטוען כי אין לו כל נגיעה לסכסוך הפנימי בין בעלי מניותיה של החברה, קרי, המפרקים מזה וטלמור מזה. בנוסף, המפרקים עצמם ניסו ולא הצליחו להשיג תמורה גבוהה יותר עבור נכסי החברה. עוד נטען כי אין ממש בטענה בדבר הברחת נכסים, העדפת נושים והמחאת זכותה של חברת כלל, וכי לא ניתן היה לקבל הצעות טובות יותר, למרות שהמנהל המיוחד פתח חדר מידע שאיפשר למציעים פוטנציאליים לקבל את מלוא המידע לצורך הגשת הצעות רכישה. המנהל המיוחד מדגיש כי כל עיכוב במכירה עלול לגרום נזק ניכר לחברה, שכן ישנו צורך בהול למחזר הלוואות שבאמצעותן נרכשו נכסי החברה, וזאת בטרם יאבדו נכסי החברה מחמת אי פרעון ההלוואות. כך למשל, ישנו חוב של 1,088,000 אירו בגין נכס של אורלי לוקס, שזמן פרעונו כבר חלף בסוף חודש יולי, ואם הענין לא יוסדר, הנכס יאבד לחברה. עוד טוען המנהל המיוחד כי יש לחייב את המפרקים בהעמדת ערובה אישית להבטחת הנזק שייגרם לחברת כלל אם העיסקה לא תצא אל הפועל בעטיים של המפרקים.

ל.מ. אירופה טוענת כי עמדתם של המפרקים היא נסיון לא ראוי של בעל מניות לחלץ לעצמו כספים שאיננו זכאי להם; כי הצעת החברה הקונה היא הצעה ראויה לנוכח מצב הנכסים ושוויים, כי קמור בע"מ ניסתה להעמיס באופן פיקטיבי חוב של כ- 8,700,000 אירו על צ'יטל פרופרטיס ובכך הקשתה במו ידיה על מציאת קונה לנכסים וכי ההתחייבויות בגין נכסי החברה מביאות את שוויים של הנכסים לשווי שלילי.

עמדתו של הכנ"ר היא שיש מקום לקבל הערכת שווי עדכנית של הנכסים העומדים למכירה כדי לוודא שהנכסים נמכרים בתמורה הולמת.

לאחר שעיינתי בחומר שהובא לפניי ושקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לעת הזו אין בידי לאשר את העסקה המוצעת, כל זמן שלא תוצג בפני בית המשפט הערכת שווי עדכנית של נכסי החברה, בניכוי הוצאות והתחייבויות, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית לכל, עצם העובדה שישנו נושה מובטח המבקש לממש את הבטוחה שבידו, אין בה כדי לייתר את הצורך בבדיקה האם אגב הליך המימוש לא נגרמת פגיעה בלתי מוצדקת בנושים הבלתי מובטחים. הכלל בענין זה נקבע במסגרת הלכת פש"ר (ת"א) 466/93 גרבש נ' שלף, עת נפסק כי קיימת חובת אמון, במקרים מסויימים, של הנושה המובטח כלפי הנושים הבלתי מובטחים, הכפופים לכוחו העדיף. בית המשפט (כב' השופטת ו' אלשיך) ציין כי במצב שבו שווי הבטוחה עולה על סכום החוב לנושה המובטח:

" ... לא קיים תמריץ אמיתי לנושה המובטח להשיג תמורה מירבית עבור הנכס והחשש הוא, כי הנושה המובטח עלול להעדיף קונה מהיר על פני קונה במחיר ראוי. זאת לזכור, במצבים אלה, בעוד שלנושים הבלתי מובטחים אינטרס ראשון במעלה להשיא את סכומה של היתרה שתישאר לאחר פירעון החוב לנושה המובטח שכן, היא תשתמש לפירעון חובותיהם הרי, שלנושה המובטח אין כל עניין בגודלה ובגורלה של היתרה שתיוותר לאחר פירעון חובו."

ראה גם פש"ר 1371/01 זפיר נ' מבנד (כב' השופטת ו' אלשיך):

"הבעיה מחריפה במיוחד כאשר בכונס נכסים המייצג נושה מובטח עסקינן. במקרה זה, יוצא לא פעם כי בעל תפקיד זה רואה עצמו, שלא כדין, כמייצג אך ורק או בעיקר את הנושה המובטח, על חשבון יתר הנושים. על רקע זה, באה לעולם ההחלטה בפש"ר 466/93 גרבש נ' שלף, אשר כפפה את הכונס לחובות אמון מסויימות כלפי יתר הנושים. עולה מכל זאת, כי כאשר בעסקה בין כונס נכסים לצד ג' עסקינן, על בית המשפט לבדוק בזהירות יתרה את התמורה, בכדי לשמור על אינטרס הנושים הבלתי מובטחים."